למה ואיך?
הדמוקרטיה במשבר
הדמוקרטיה המוכרת לנו נמצאת במצוקה: פילוג ושסעים מעמיקים בחברה הישראלית, כאשר קבוצות שוליים חסרות כוח פוליטי נשארות מאחור; סקרים ומחקרים מצאו ירידה דרמטית באמון הציבור כלפי מוסדות שלטון כמו הכנסת, המשטרה ובית המשפט. אזרחים רבים חשים שאין להם בית פוליטי, קולם אינו נשמע וצורכיהם אינם מקבלים מענה הולם.
מדוע התופעות האלו מתגברות? הבחירות יוצרות מצב שבו הרוב המנצח "גורף את כל הקופה" ומתנהל כאילו אינו זקוק לשיתוף פעולה עם קבוצות אחרות בחברה. נבחרי הציבור אינם מחוברים או מכירים חלקים רבים בציבור, והשיטה הקיימת מעודדת ריכוזיות של כוח וכסף. הריכוזיות מגבירה קשרי הון-שלטון ובכך מוּעֶדֶת לתופעות של שחיתות. אין קול שווה לכל אזרח ואזרחית כמצופה בדמוקרטיה. בעלי משאבי זמן וכסף מצליחים להיבחר או להשפיע על נבחרי הציבור בעיצוב סדר היום הכלכלי חברתי. יתר על כן, שיטת הבחירות סובלת מעיוורון להשלכות של מגמות על העתיד. נבחרי הציבור ממוקדים בחשיבה לטווח הקצר ולכן עסוקים ב"כיבוי שריפות" ובהשגת רייטינג. כפועל יוצא חסר דיון ציבורי וטיפול עומק בסוגיות מורכבות הדורשות ראייה רחבה, סוגיות שהן מהותיות לרווחה ולקיום הנאות שלנו האזרחים, כדוגמת: משבר הדיור ויוקר המחייה, פערים חברתיים ועוני, משבר האקלים ועוד.
זה לא חייב להיות ככה. בחירות הן רק דרך אחת לממש את הדמוקרטיה - את שלטון העם. בעשורים האחרונים, החלו להתפתח התנסויות בשימוש באספות אזרחים ברחבי העולם. אספות מבוססות דגימה (סורטיציה) והתדיינות נחלו הצלחה כצעדי הבראה והתחדשות של הדמוקרטיה, הן נתנו מענה לתופעת השחיקה באמון במוסדות השלטון ובשיטה הדמוקרטית. בשנים האחרונות אספות אזרחים החלו לעבור הטמעה כמוסדות קבועים במערכות הפוליטיות של מדינות וערים - למשל בבריסל ובפריז.
אספות אזרחים בעולם לפי שנה
הדמוקרטיה שאנו מכירים אינה מתאימה עוד למאה ה-21, מאה בה אזרחים רבים פיתחו ספקנות מוצדקת כלפי נבחרי הציבור. קבוצות רבות יותר באוכלוסייה מסוגלות ומעוניינות לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות. האספות מאפשרות לקבל החלטות בנושאים שנויים במחלוקת, משום שהחלטות קשות אשר התקבלו על סמך הסכמה רחבה בין אזרחים "מן השורה", אנשים כמוני וכמוך, מתקבלות טוב יותר על ידי הציבור משום שהן לא נתפסות כ"הנחתה", ככפייה שמקורה באליטה מנותקת מהציבור.
הכלים קיימים והמודלים החדשניים של אספות אזרחים מחכים ליישום בישראל. זה הסיפור של ההתחדשות הדמוקרטית שיוזמת דמוקרטיה 3.0 מבקשת להאיץ בישראל.
״אני מציע שאספת אזרחים תתקבל כתהליך במדינה בכלל כדי לטפל בכל מיני נושאים קשים, כמו דו קיום, שוויון זכויות, רפורמה ממשלתית וכו'״
משתתף באספת האזרחים בקריית טבעון
איך מארגנים אספת אזרחים
סורטיציה
שימוש בנציגים מוגרלים המייצגים את כלל גווני החברה
סורטיציה היא צורה אלטרנטיבית לבחירת נציגי ציבור: דגימה אקראית של נציגים מתוך האוכלוסייה, תוך שמירה על ייצוגיות של ממדים שונים כגון מגדר, קבוצות גיל, מקום מגורים (פריפריה מול מרכז) ועוד. נציגים שנבחרו באקראי מייצגים את כל חלקי החברה: רופאות, נגרים, סטודנטים, הייטקיסטיות, מוסכניקים, עובדים בסופר, צעירים ומבוגרות, ועוד. בנוסף, הנציגים הללו אינם שואפים (או יכולים) להיבחר מחדש, ולכן אינם מוטים משיקולים כמו התדמית שלהם בתקשורת או פוליטיקה פנים מפלגתית, ואינם צפויים לייצר קשרי הון שלטון. האזרחים מביאים נקודות מבט וידע, אישיים ומקומיים, שבדרך כלל חסרים בשיח הפוליטי. כדי לאפשר ולעודד השתתפות שוויונית באספה, כל אחד ואחת מהמשתתפים מקבלים תשלום והחזרי הוצאות.
דליברציה
קבלת החלטות מבוססת ידע ובאמצעות תהליכי למידה, דיון ויצירת הסכמה רחבה
לאחר כינוסה של אספת הנציגים, הם יכולים להתחיל בדליברציה: האזרחים נפגשים עם מומחים, בעלי עניין, אזרחים אחרים, ולומדים מהמפגש איתם. לאחר מכן האזרחים מנהלים דיונים בקבוצות קטנות ובעזרת מנחים מקצועיים, ששומרים על שיח מכבד ומוודאים שכלל הקולות בחדר נשמעים. השאיפה היא להבין ולהכיל מגוון רחב של נקודות מבט בעת קבלת ההחלטות.
לרוב, אספה כזו מקבלת מעירייה או ממשלה מנדט לדון באתגר חברתי חשוב אחד. הדליברציה במקרה כזה מובילה לניסוח המלצות ישימות למדיניות בנושא הנבחר, ואלו מוגשות לרשות שממנה התקבל המנדט. בשנים האחרונות אספות החלו לעבור מִסּוּד במספר ערים והפכו לחלק קבוע מהמנגנון הדמוקרטי. כך תהליך קבלת ההחלטות משלב אזרחים ומבטיח שהנושאים אשר בהם עוסקים נבחרי הציבור תואמים את הצרכים האמיתיים של האזרחים, וכי שהפתרונות שיוצעו יתחשבו במגוון רחב של קולות.
"היה מאוד מרגש להשתתף באספה
כי הכניסו אותי לשיח עם אנשים שבדרך כלל אני לא פוגש."
- משתתף באספה הקנדית על רגולציה של מדיה חברתית וגבולות חופש הביטוי