שאלות ותשובות

קיימות דרכים רבות לבצע את הדגימה האקראית מהאוכלוסייה, אך הדרך הנפוצה ביותר היא שליחת הזמנות בדואר לקבוצה גדולה אשר שנדגמת באופן אקראי מתוך מרשם האוכלוסין (לדוגמה ל-10,000 אזרחים). האזרחים מוזמנים להשיב במידה והם מעוניינים להשתתף באספה. ידוע כי קבוצות סוציו-דמוגרפיות שונות מביעות עניין ברמה שונה להשתתפות באספות - גברים מתעניינים יותר מנשים, פנסיונרים יותר מצעירים, מעמד גבוה יותר מאשר נמוך. לכן, לאחר שהמוזמנים משיבים, מתבצעת דגימה שנייה מבין המעוניינים, ובדגימה זו מוודאים שתתקבל חלוקה מייצגת של האוכלוסייה בממדים שונים כגון מגדר, מקום מגורים (מרכז מול פריפריה), השכלה, קבוצת גיל ועוד. האזרחים שנבחרים בדגימה השנייה יהוו את אספת אזרחים. לכולם יש סיכוי שווה להיבחר לאספה זו.

לבחירת המומחים ולבחירת הידע שיוצג בפני האספה יש השפעה גדולה על קבלת ההחלטות באספה. לכן קבלת ההחלטות בנושא הזה נעשית על ידי ועדת מומחים בלתי תלויה מטעם הגוף שהזמין את האספה ונבחרי הציבור. קיימות דרכים שונות לבחור את ועדת המומחים, כך שייצגו מגוון רחב של דעות בתחום ויהיו מוסכמים על בעלי העניין. חלק מהאספות מאפשרות גם למשתתפים עצמם לבקש מידע נוסף ולהזמין מומחים נוספים במידה והם מרגישים שלא נחשפו למידע מגוון דיו.

מטרת האספה היא לאפשר את ההשתתפות לכלל האזרחים שנדגמו, גם לחסרי האמצעים שביניהם. לשם כך, האספה משלמת למשתתפים לכל הפחות בעבור כיסוי הוצאות. מאחר והאזרחים הם נציגי הציבור ועושים עבודה למען כלל הקהילה, ראוי שהם יקבלו גם תשלום על השעות שהם השקיעו בהשתתפות באספה. עם זאת, מטעמי מחסור בתקציב, לא כל האספות בעולם הצליחו לשלם למשתתפים באופן הולם. ככל שהאספות הופכות לכלי משמעותי וממוסד יותר במנגנון הדמוקרטי, כך הן מקבלות את התקציב הראוי ומאפשרות תשלום שכר טרחה למשתתפים.

שימוש במומחים שמלווים את התהליך עוזר לוודא שהמלצות האספה יהיו ישימות, ולא תהיינה רשימת דרישות מנותקת מהמציאות. הגוף המזמין את האספה מתחייב להיות שותף רציני בתהליך – ראשי ערים או שרים מגיעים לפגוש את האזרחים ולשמוע מהם על התהליך, העירייה או הממשלה מתחייבות להגיב לכל המלצה באופן מפורט תוך זמן סביר. האספה נתפסת לרוב כנציגה לגיטימית של האוכלוסייה, היא יוצרת הד תקשורתי סביב הנושא הנדון, הד שמקשה על נבחרי ציבור לחרוג משמעותית מהמלצותיה מבלי שיתפסו כאנטי-דמוקרטיים. מחקר של ה-OECD מצא שב-67% מהאספות, הממשל יישם לפחות חצי מההמלצות, וב-28% מהן יישמו את המלצות האספה במלואן. בשנים האחרונות אספות אזרחים החלו לקבל כוח מחייב, כחלק מתהליך המיסוד שלהן. לדוגמה, בפריז יושבת ועדה קבועה של 100 אזרחים אשר נבחרים מידי שנה בדגימה אקראית. הם בעלי זכות לשלוח שאילתות לחברי מועצה, לקבוע נושא בו יושקע התקציב המשתף, להזמין מחקר מומחים, לקיים שימועים בנושאים שקשורים לפעילות המועצה וכן לזמן אספות אזרחים נוספות.

מגמה של אספות שהתקיימו חלקית או במלואן באופן מקוון (בזום למשל) החלה בתקופת משבר הקורונה. לא קיימים מחקרים רבים בנושא, אך מספר מארגני אספות התרשמו שהדיון היה ער ורציני, ושכי המשתתפים הצליחו ללמוד ולהקשיב האחד לשני, גם ללא מפגשי פנים אל פנים. עם זאת, קיימת הבנה שמפגש פיזי יוצרמייצר קרבה ושיח משמעותיים יותר. ההמלצה היא לקיים לפחות מפגש פיזי אחד בתחילת האספה ולאחריו אפשר לקיים מפגשים מקוונים.

נושאים שנחשבים טובים לאספות הם: נושאים שנויים במחלוקת, שבבסיסם יש ערכים מנוגדים., האספה תנסה לגשר ביניהם. בעיות הכוללות חלופות רבות לפתרון - האספה תוקדש לבחירה ביניהן. נושאים בעלי השפעה ארוכת טווח בהם יש חשש ששיקולים פוליטיים קצרי טווח יגברו על שיקולים ענייניים של טובת הציבור. ושאים נפיצים שדורשים לגיטימציה רחבה מהעם. האספה יכולה להביא ללגיטימציה כזו. נושאים שהלגיטימציה של פוליטיקאים לעסוק בהם, מוטלת בספק. לדוגמה: שינויים בשיטת הבחירות. להלן דוגמאות לנושאים שנידונו באספות ברחבי העולם: המתח שבין חופש ביטוי דמוקרטי לבין ההקצנה, הקיטוב והמניפולציה שמזמנת המדיה החברתית וטכנולוגיות חדשות. מימון מפלגות, חיזוק ההשפעה של החברה האזרחית בין מערכות בחירות ומניעת פוליטיזציה של משרות ציבוריות. הנדסה גנטית - הגדרת הגבולות האתיים של הפיתוחים החדשים בגנטיקה, זיהוי מקרים שבהם ראוי שתהיה רגולציה, והצעות לניהול הכוח הגדול של הנדסה גנטית שנוצר בשנים האחרונות. חינוך ומסגרות לילדים. התמודדות עם משבר האקלים. תכנון עירוני, תמיכה וסבסוד אמנות ותרבות. שיוויון מגדרי ושיוויון ללהט"ב. חיזוק שיתוף הציבור.

ניתן לטעון שכל כלי שמעניק כוח לכלל האזרחים יכול להוביל לעריצות של הרוב על המיעוט. לדוגמה במנגנון הפוליטי המוכר לנו, נציגי הרוב יכולים לבחור לא לשתף את המיעוט בתהליך קבלת ההחלטות. מבנה אספות האזרחים מבקש להתמודד עם ההיבט הזה בכמה אופנים: באמצעות הדגימה האקראית מוודאים שמגוון רחב של אזרחים ישתתפו באספה, מנחי קבוצות מקצועיים עוזרים לנהל את דיון מכבד תוך הבטחה שכלל הדעות נשמעות, האספה חותרת להגיע לפתרונות שמוסכמים על יותר מ-50% מהמשתתפים, ולעיתים אף נקבע רף של 60%-70% כתנאי לקבלת המלצה על ידי האספה.

פוליטיקאים רבים בעולם אימצו את אספות האזרחים משום שכי הם ראו כיצד האספות יכולות להעצים גם אותם. לעיתים, נבחרי ציבור נמנעים מלהציע רפורמות משמעותיות מתוך חשש לעורר התנגדות בקרב חלקים מהציבור. אספות האזרחים יכולות לעזור לפוליטיקאים משום שהן נותנות לגיטימציה לפעולה משמעותית ומורידות את הלחץ המופעל על פוליטיקאים. נבחרי הציבור יכולים לבחור את נושאי האספות ולנהל את יישום המלצותיהן וכך לקבל הזדמנות להוביל לרפורמות משמעותיות. אספת האקלים בפריז היא דוגמה מצוינת לכך: ההמלצות שפיתחו חברי האספה נתנו "רוח גבית" לממשלה בהובלת פעולות אקלימיות משמעותיות. האספה התייעצה על טיוטת המלצותיה עם הציבור הרחב, וספגה בעקבות זאת, התנגדויות וכעס מהציבור. נציגי האסיפה היו צריכים לשכנע את הציבור בהמלצות, וכנציגים שנבחרו באופן אקראי הם זכו באמון רב יותר מהציבור בהשוואה לאמון שהממשלה מקבלת. סקרים שנערכו לאחר סיומה של האספה, מצאו שרוב הציבור בצרפת תומךתמך בהמלצות. דוגמה נוספת היא אירלנד - שם פוליטיקאים חששו מלגעת בנושא של הפלות במשך שנים, משום שהם פחדו שכל הבעת דעה בנושא תגרום לתסיסה בקרב חצי מציבור הבוחרים הפוטנציאלי שלהם. לכן הם שמחו להחזיר את המנדט בנושא זה לאספה, שהפתיעה בתמיכתה בשינוי החוקה. אם האזרחים ידרשו את הקמת האספות מפוליטיקאים – בסופו של דבר לא תהיה להם ברירה אלא לאמץ את הכלי. לראיה, במדינות רבות כבר השתמשו בכלי הזה, עם הישגים מרשימים.

חשוב לזכור שמטרת האסיפות אינה להתעמק בפתרון טכנולוגי כלשהו אלא להחליט באיזו מין חברה אנחנו רוצים לחיות: מהומה האיזון הרצוי בין פרטיות לביטחון? איך להילחם בדיסאינפורמציה? איזה חינוך אנחנו רוצים להעניק לילדינו? - אלו הן שאלות ערכיות, שאלות שלא צריך ידע או מומחיות בכדי לענות עליהן. קבלת ההחלטות דורשת גם להיעזר בידע מקצועי כמובן, ידע זה מסופק על ידי מומחים. כך למשל, מומחים יכולים להציע מגוון רגולציות, תמריצים וסנקציות, בשביל להילחם במשבר האקלים, תפקידם של האזרחים יהיה להמליץ אילו מהם לאמץ. יש הטוענים שכיום אזרחים רבים אינם מפתחים דעות מעמיקות בסוגיות מדיניות, גם אם זה נכון, חשוב לזכור שעומק הדעות מעוצב על ידי המערכת בה אנו חיים. במציאות הפוליטית הנוכחית, אין לאזרח הממוצע את הזמן, המשאבים או הסיבה להתעמק בסוגיות פוליטיות ולדון בהן לעומק. אבל, אם נזמן לאזרחים מרחבי זמן של ימים שלמים שיוקדשו לדיון בנושא שמשפיע על חייהם, זמן להתדיין עם אזרחים אחרים מרקע מגוון ובליווי מומחים, הם יוכלו לפתח דעות מושכלות יותר. אין כל סיבה להאמין שחבר הכנסת הממוצע משכיל יותר ומסוגל לקבל החלטות טובות יותר מהאזרח הממוצע.