מה אפשר ללמוד ממהפכת הפסולת בוויילס?
איך הפכה ויילס ממדינה שבה 93% מהפסולת נשלחה להטמנה, לאחת המובילות בעולם בתחום המיחזור?
בשיחה שקיים ד״ר דייויד דוניץ, מדמוקרטיה 3.0 של מרכז השל לקיימות, עם אנדי ריס, ראש תחום אסטרטגיית הפסולת בממשלת ויילס, הם משוחחים על השינוי שהתרחש במדינה ועל הצעדים שהפכו אותו לאפשרי.
בשיחה אנדי מספר כיצד ויילס הציבה יעד שאפתני של 100% מיחזור עד 2050, עם יעדי ביניים מחייבים, והצליחה לעלות משיעור מיחזור של 7% לפני כ־22 שנה ל־65% כיום. הוא מתאר את החשיבות של עבודה משותפת עם הרשויות המקומיות, למידה ממקומות אחרים, יצירת תמריצים כלכליים ומענקים, לצד קביעת יעדים ברורים ואף קנסות לרשויות שלא עמדו בהם.
בריאיון עולה גם התפקיד המרכזי של הפרדת פסולת אורגנית, ובעיקר איסוף נפרד של פסולת מזון ופסולת גינה. כיום 99% ממשקי הבית בוויילס נהנים מאיסוף שבועי נפרד של פסולת מזון, הנשלחת למתקני עיכול אנאירובי ולהפקת אנרגיה מתחדשת.
מעבר לתשתיות ולמדיניות, אנדי מדגיש את החשיבות של שיתוף פעולה, מעורבות קהילתית וגאווה מקומית. לדבריו, מיחזור אינו רק פתרון סביבתי. הוא גם מייצר מקומות עבודה, חוסך כסף, מפחית פליטות ומחזק את תחושת האחריות המשותפת.
הראיון הופק לקראת אספת האזרחים הראשונה בישראל, שהתקיים בקריית טבעון בשנת 2022 בהובלת דמוקרטיה 3.0 מבית מרכז השל לקיימות.
הסיפור של ויילס אינו מתכון שאפשר להעתיק כפי שהוא, אבל הוא מציע השראה חשובה: שינוי משמעותי מתחיל בחזון ברור, ביעדים מחייבים, בשותפות עם הרשויות המקומיות ובמעורבות של הציבור.
