האספה הצרפתית בנושא משבר האקלים הוקמה בעקבות מחאת האפודים הצהובים. המחאה פרצה ב-2018 בעקבות העלאת המס על הדלק, אבל התרחבה לעיסוק ביוקר המחייה. המוחים טענו שהממשלה מנותקת מהעם ולכן דרשו שינויים בשיטה הפוליטית כך שיינתן יותר כוח לאזרחים.
הממשלה, בתגובה, ארגנה את אסיפת האקלים שפעלה ב-2020-2019. 150 אזרחים נדגמו מרחבי צרפת ודנו לאורך 9 חודשים במהלך 18 מפגשים בשאלה כיצד להפחית את פליטות גזי החממה של צרפת ב-40% (יחסית למה שהיה בשנת 1990) תוך שמירה על צדק חברתי.
האסיפה יצרה 149 המלצות לתקנות, ובהן שינוי בחוקה שיאסור על ecocide - "רצח של הטבע". המלצות האסיפה היו משמעותיות יותר מצעדי המדיניות שאנחנו רואים בדרך כלל, וכללו מיסים חדשים, הגבלות על טיסות, עידוד מזון מקומי וצמחוני, איסור על שימוש בפלסטיק חד פעמי ועוד. האספה עוררה דיון ציבורי על הנושא, מעל ל- 70% מהאזרחים שמעו על האספה ומתוכם כ-64% תמכו בהמלצותיה ובקיום משאל עם עליהן. רבות מההמלצות אומצו על ידי הפרלמנט, אם כי לא כולן (זאת למרות הצהרות מוקדמות של הנשיא מקרון).
האספה הצרפתית הייתה הגדולה והמשמעותית ביותר מבין האספות הרבות שעסקו בנושא משבר האקלים. הנושא הפך לפופולרי במיוחד בקרב אספות אזרחים, משום שהפוליטיקה "הרגילה" לא הצליחה להתמודד עם האתגר של הפחתת גזי חממה. פוליטיקאים עסוקים בחשיבה לטווח קצר ואין להם לגיטימציה ציבורית לעשות פעולות שינוי משמעותיות. אספות לאומיות בנושא משבר האקלים והפחתת גזי חממה התקיימו בצרפת, בבריטניה, בספרד, בדנמרק, בפינלנד ובגרמניה. עשרות אספות נוספות התקיימו ברמה העירונית במדינות רבות באירופה.
מקורות:
