מי יחליט על עתיד הAI?
מי יחליט על עתיד הבינה המלאכותית? הצעה לאספת אזרחים גלובלית
מה אנחנו רוצים שבינה מלאכותית תעשה עבורנו, ומי מוסמך להציב לה גבולות? השאלות האלה נוגעות לעתיד של כולנו. אבל איך אפשר לקיים עליהן שיחה שבה גם לנו יהיה מקום?
במאמר שפרסמו ב־23 בספטמבר 2026, הלן לנדמור, פרופסור למדע המדינה בייל, ואודרי טאנג, שרת הדיגיטל הראשונה של טאיוואן, מציעות דרך להתמודד עם התחרות שמקשה על חברות ומעצמות להאט יחד את פיתוח הבינה המלאכותית. המאמר פורסם ב־Noema, מגזין מבית מכון ברגרואן, העוסק ברעיונות ובמאמרי עומק על טכנולוגיה, חברה, סביבה ועתיד הדמוקרטיה. www.noemamag.com
במרכז ההצעה עומדת אספת אזרחים גלובלית קבועה בנושא בינה מלאכותית, ובה אלף אנשים שייבחרו בהגרלה דמוקרטית מרחבי העולם. תפקידה יהיה לסייע בקביעת המטרות והגבולות של מערכות בינה מלאכותית עוצמתיות, ולקבל ממצאים ממעריכים עצמאיים שיבחנו אם הגבולות האלה נשמרים.
המשתתפים יתבקשו להתמודד עם שאלות יסוד: מה אסור לאפשר לבינה מלאכותית לעשות? כיצד היא צריכה לשרת אותנו ואת הדורות הבאים? מי צריך לפקח עליה, ועל פי אילו עקרונות? לנדמור וטאנג מציעות ששאלות כאלה יופנו לאנושות כולה, ובפועל, למדגם שייצג את המגוון האנושי.
לפי ההצעה, ההגרלה תאפשר השתתפות גם לאנשים שקולם כמעט אינו נשמע בדיונים האלה. לאלף המשתתפים יהיה גם משקל ציבורי שקשה להתעלם ממנו.
האספה תפעל ברציפות. חבריה יכהנו לתקופות מוגדרות ובהיקף חלקי, ושליש מהם יוחלפו בהגרלה באופן סדיר. כך יישמר הניסיון המצטבר לצד כניסת קולות חדשים.
הדיונים יתקיימו לאורך חודשים ברשת, בקבוצות קטנות ובמליאה, ויכללו שמיעת מומחים מגישות שונות. המשתתפים יקבלו תגמול, תרגום, תמיכה מקומית והגנה במידת הצורך. כלי בינה מלאכותית יסייעו בעיבוד הדיונים, אך הסמכות לתקן סיכומים ולקבוע את סדר היום תישאר אנושית.
מזכירות עצמאית תנהל מימון שקוף ותמנע מהמממנים להתערב בגיוס המשתתפים ובראיות. הציבור יוכל לערער על הליך הבחירה והמסקנות.
כל המלצה תופנה למוסד מסוים, שיידרש להשיב בפומבי ובמועד קבוע: מה קיבל, מה דחה ומדוע. הכותבות מבקשות לעגן חובה זו בחוק או בהסכם אכיף, ומציעות את האיחוד האירופי כנקודת התחלה אפשרית.
זו עדיין הצעה. הכותבות מציעות להתחיל בקואליציית ממשלות וקרנות ובחברות שיסכימו לבדיקות עצמאיות ולחובת מענה. שאיפתן היא לכנס מחזור ראשון באביב 2027.
ההצעה מזמינה אותנו לחשוב מחדש על המקום שלנו בשיחה הזאת. מה היינו שואלים אילו הוזמנו להשתתף? איזה ידע מחיי היומיום שלנו היינו מביאים לדיון? ועל מה לא היינו מוכנים לוותר?
אולי זו נקודת הפתיחה לשיחה שחסרה לנו: איזו AI אנחנו רוצים בחיינו, ואיזה עתיד אנחנו מבקשים לבנות בעזרתה?
